אנו רואים בליגה בשנים האחרונות מהפכה שמתקדמת למעבר לשינוי סגנון המשחק של הביג מן המסורתי ששלטונו בצבע כבר מזמן הגיע לסיומו אלא מייצרת שחקנים וסגנונות משחק שלעתים לא תואמים את ההגדרות הבסיסיות של התפקידים שלהם, אותם שחקנים יציגו מגוון יכולות התקפיות והגנתיות. את החמישייה הבאה שתראו לפניכם סידרתי בצורה שתציג את היכולות שכל שחקן שבה פיתח בעמדה הטבעית שלו ולא לאחר שהועבר לאותה עמדה ושכלל את משחקו לפיה. לברון ג'יימס, לדוגמה אמנם משחק על הנייר בעמדת הסמול פורוורד שאפיינה אותו לאורך רוב הקריירה אך בדרך כלל לא יהיה על המגרש עם פוינט גארד אמיתי (חוץ מדקות מסוימות בו הוא ורונדו חופפים) לכן בכדי לשמור על טוהר הרשימה הייתי חייב להשאירו בצער רב בחוץ.

*אופן בחירת השחקנים לרשימה הסתמך כמעט ורק על ביצועיהם בעונה הנוכחית בשל הרצון לשמור על רלוונטיות למעט מקרים מיוחדים. שחקנים שמסוגלים לשחק בשתי עמדות צמודות לא נכללו אלא היה ניסיון ללכת כמה שיותר רחוק מהעמדה המקורית.

פוינט גארד – יאניס אנטטוקומפו, מילווקי

ה-MVP, המאייש את עמדות הפורוורדים (לרוב בעמדה 4), ניחן בראיית משחק, ויכולת כדרור יוצאת דופן לשחקן במידות שלו ומסוגל לנהל את המשחק מתפקיד הרכז ברמה הגבוהה ביותר של המשחק.

יכולת החדירה הכמעט בלתי ניתנת לעצירה שלו והכוח שצריך להיות מושקע בכדי לעצור אותו מקנות לו את היכולת להאט את המשחק ולשלוט בקצב וככה למצוא את האיש הפנוי והמסירה הנכונה וכרגע מוסר בממוצע 6.4 אסיסטים (סיים את העונה שעברה עם 5.9) ואם היינו צריכים עדות נוספת לכך, רק לאחרונה עבר יאניס את קארים אבדול ג'אבר ברשימת האסיסטים של מילווקי באותו משחק שבו הוא משיג טריפל דאבל עם שיא אישי של 15 סוכריות, ובנוסף ליכולת המסירה יאניס משפר משנה לשנה את הקליעה שלו משלוש והעונה עומד על 32%. ובהגנה יאניס יכול לנטרל כל גארד על המגרש עם מוטת הידיים שלו והזריזות המפתיעה ביחס לגודל.

שלא תטעו, היכולת שלו לנהל את המשחק בחצי המגרש ולתכנן מהלכים עדיין לוקה בחסר, אבל כיאה לשחקן שהתקדם מזכייה ב-Most improved ל-MVP, אפשר לסמוך על הגריק פריק שישפר את המשחק שלו.

הראנר אפ הברור לתפקיד הוא ניקולה יוקיץ', הביג מן הסרבי עם היכולת לתכנן התקפה מהנגיעה הראשונה והמסירות הוירטואוזיות פתח את העונה בצורה חלשה שבה הוא נראה אטי, כבוי ולא בכושר הייתי חייב לתת את המקום ליאניס שממשיך להשתפר משנה לשנה.

שוטינג גארד – קארל אנתוני טאונס, מינסוטה

קארל אנטוני טאונס העונה הפך את השלשה לסימן ההיכר שלו. הסנטר, שידע לקלוע את הזריקה מבחוץ כשצריך גם לפני העונה הנוכחית, הראה עלייה ניכרת בכל מה שקשור לנושא ובואו נתחיל עם נתונים – טאונס זינק מ-4.1 זריקות לשלוש במשחק ל-9.1 והאחוזים שלו עלו גם כן, מ-40% לשלוש ל-44%. טאונס הוא השחקן המדויק ביותר לשלוש שזורק יותר מ-9 פעמים למשחק. אבל השינוי האמתי מגיע כשמדברים על מבחן העין, תוך כדי כדרור, catch & shoot ,stepback  35+ feet, הוא עושה הכל. ולמי מכם שצפה במשחק האחרון של מינסוטה מול הסאנס, כאשר מינסוטה נכנסה לפיגור של 10 במחצית הראשונה, טאונס דרש את הכדור אליו לנסות להחזיר את קבוצתו למשחק אך זה לא היה בתוך הצבע ב-low block כיאה לשחקן בגודל ובעמדה שלו אלא קיבל את הכדור מחוץ לקשת וצלף שלשות על פיניקס.

תוסיפו לזה את היכולת להגן על 4 עמדות ולעשות את זה עם אחוזי הצלחה גבוהים וזה כל מה שאתם יכולים לבקש מהשוטינג גארד שלכם.

מודה ומתוודה, אם הרשימה הזאת הייתה נכתבת לפני תחילת העונה המקום הזה ברשימה היה שמור לשחקן אהוב עלי במיוחד, ברוק לופז, לאחר שניפץ שיאי שלשות לביג מן בעונה שעברה וקבע תקדים לסגנון משחק של ביג מן ב-NBA המודרני.

סמול פורוורד – באם אדבאיו, מיאמי היט

לא יכולתי שלא להזכיר את הסנטר הצעיר של מיאמי במאמר שכזה.

המיאמי היט ובראשם ג'ימי באטלר פתחו את העונה בצורה הכי טובה שהם יכלו להעלות על הדעת, אבל הדבר הכי חשוב שאפשר לקחת מפתיחת העונה שלהם זה הסגנון משחק, כדורסל יפה שמונע על הנעת כדור בלתי פוסקת ובמערכת כזאת אנחנו יכולים לראות את הסנטר הצעיר פורח.

באם העונה מראה יכולות פליימייקינג שהסתיר לאורך השנים, ממוצע האסיסטים שלו הוכפל משנה שעברה, הוא קולט ריבאונדים מהלוח ורץ אתם לאורך המגרש ומראה שהוא מסוגל לסיים בעצמו או לבצע את המסירה הנכונה, וגם בהתקפת חצי מגרש מיאמי מריצה דרכו התקפות ובהן הוא מקבל את הכדור ב-high key ומנהל משם את המהלך. חוץ מיכולות הפליימקינג המשתפרות באם הוכיח את עצמו בתור שחקן שידוע בתנועה שלו בלי הכדור וביכולת להשתחרר מהמגן שלו ולנוע לעבר הסל.

בהתחשב בכמה שעמדת הסמול פורוורד נהייתה דומיננטית בשנים האחרונות, היתרון העצום של באם זה היכולת שלו לשמור את השחקן הכי טוב על המגרש ולנטרל אותו.

via Gfycat

פאוור פורוורד – מרקוס סמארט, בוסטון סלטיקס

המכשול הכי ברור במציאת גארד למלא את עמדה מספר 4 היא ההגנה. הרבה הגנה בפוסט אפ מול שחקנים שגדולים ממנו בראש במקרה הטוב, אבל זוהי המציאות של מרקוס סמארט.

לאחר שאיבדו את הורפורד בקיץ ולא הצליחו למצוא מחליף ראוי (לא, אנס קנטר לא נחשב), בראד סטיבנס והסלטיקס בחרו ללכת עם סמארט בתור השומר העיקרי על הביג מן של הקבוצה היריבה, והשחקן, 1.91 מ', מפצה על כל סנטימטר בערנות הגנתית, ועצמה והיכולת לסחוט עבירות בצד ההגנתי בצורה הכי טובה בליגה.

הוא נעל את פורזינגיס במצ'אפ מולו, שירד לפרקט אחרי 20 דקות עם 4 נקודות והראה את אותה יכולת אל מול יאניס (22 נק'), קווין לאב בקדם עונה וג'וליוס רנדל (8 נק') והרשימה עוד ממשיכה.

הגארד הנהדר של בוסטון שהיה מושא לביקורת במשך הרבה זמן על היכולת הרעה שלו מחוץ לקשת אמנם קולע באחוזים קצת יותר נמוכים מבעונה שעברה (34.6%) אך עושה זאת על הרבה יותר זריקות (7.1) ובסך הכל הראה שלהגנה אסור להשאיר אותו לבד ובכך יוכל לרווח את המשחק מעמדה 4.

This is amazing hustle by Marcus Smart 💪 pic.twitter.com/il9uf8eqI2

— ESPN (@espn) 21 בנובמבר 2019

סנטר – ראסל ווסטברוק, יוסטון רוקטס

בדיוק כמו השם הקודם ברשימה, ווסטברוק מפצה על הגובה שלו, 1.91 מ' כמו סמארט, במשחק מלא אמוציות ועוצמה, אחרת איך תסבירו את העובדה שהרכז קולט בממוצע 10 לוחות למשחק בארבע השנים האחרונות.

אך ההתאמה של ראסל לתפקיד היא יותר מכמות הריבאונדים שהוא לוקח. היכולת שלו להגן ולהתקיף בפוסט, לרווח את המשחק מהפינה, והפיק אנד רול שלו ושל ג'יימס הארדן זה נשק קטלני שלא מנוצל מספיק על ידי ההתקפה של הרוקטס, אבל מבנה הגוף של ווסטברוק מאפשר לו לבצע סקרין בצורה אפקטיבית עם היכולת להסתובב אל מחוץ לקשת או לשעוט לעבר הסל בצורה שלא הרבה שחקני הגנה מסוגלים לעצור.